בשנת 2016 יצא לאור בתרגומי בהוצאת יניב הספר “כננת האווירונאוט” מאת ג’ים בוצ’ר (עריכת התרגום: מורן שין).
הספר שייך לז’אנר המכונה סטימפאנק. חשבתי להסביר את העניין בעצמי, אבל יש כבר הסברים מעולים, כמו זה של גילי בר-הלל סמו וזה של רינת קורבט. ציטוט קצר מתוך ההסבר של גילי:
“הסטימפאנק הוא תת-ז'אנר ספרותי של המדע הבדיוני, אבל לא פחות מזה סטימפאנק הוא גם אופנה וסגנון עיצוב. סטימפאנק מתייחס לכל אותן יצירות המתרחשות בעולם חלופי שבו לא התפתחו טכנולוגיות כגון האלקטרוניקה ומנוע הדיזל, אלא במקומן שגשגו טכנולוגיות שמבוססות על גלגלי שיניים ומנועי קיטור (מכאן "סטים", steam, קיטור). בעולם של סטימפאנק, תחבורה אווירית תתבצע לרוב באמצעות כדורים פורחים וצפלינים, ולא מטוסים. פלסטיק הוא חומר לא מוכר, וכל הטכנולוגיה המשוכללת צורפה ביד אמן מחומרים כגון פליז, רצועות של עור ועץ מגולף. בכך משלב הסטימפאנק בין האלגנטיות המסוגננת של העידן הויקטוריאני לבין כושר ההמצאה והיכולות הטכנולוגיות של תקופות מאוחרות יותר."
בזמן שתרגמתי את הספר שמחתי לגלות אתר שמרכז מידע על העולם והדמויות. החלק הכי מגניב בו, בעיני, הוא צילומים של הסופר וחבריו מחופשים לדמויות שונות. הצלמת היא אנדראה גונזלס, והנה דוגמה מהאינסטגרם שלה (הדמות היא פולי המקסימה):
כאן אפשר לראות את כל הדמויות, כולל הסופר ג'ים בוצ'ר בתפקיד קפטן גרים:
בסטימפאנק יש המון דברים מגניבים, כמו למשל הקליפ הזה, שכולל דו-קרב נגינה במערב הפרוע או שיריון לחתולים בהדפסת תלת ממד, רלוונטי במיוחד לספר הנוכחי, שיש בו חתולים מדברים ולוחמים. למעשה, אחד מגיבורי הספר, רואול בן מאול, ראש ואדון הכפות החרישיות, היה הזוכה באות חתולון הזהב של הספרייה הפנטסטית לשנת 2016
אפשר לרכוש את הספר לקריאה דיגיטלית, כולל לקינדל (שימו לב שיש שני כרכים, א' וב').