קסמם של הג'ינס בן כמה עשרות שנים, והם התקבעו כקלאסיקה נצחית, אולי על-זמנית. בד הג'ינס בכלל ומכנסי ג'ינס בפרט לא מתחברים אצלנו בדרך כלל להיסטוריה של האופנה לפני המאה העשרים, למרות שמקורו של הבגד באמצע המאה ה-19, והבד ותיק עוד יותר. הציור "שמלת הנשף" של נורמן רוקוול משנת 1949 מציג הנגדה בין המראה הנערי במכנסי ג'ינס לבין השמלה הנשית והקלילה המיועדת לנשף הסיום.
בגאלה של מוזיאון מטרופוליטן לשנת 2024 לבשה השחקנית דוויין ג'וי רנדולף שמלה מרהיבה בעיצוב של זאק פוזן, המנהל הקריאייטיבי של גאפ. השמלה, בהשראת אופנת המאה ה-18 וגלי הים, עשויה בדי ג'ינס בגוונים שונים, החל מכחול אינדיגו עמוק ועד לתכלת. היא מותאמת להפליא לגזרתה של רנדולף במחוך הדוק ורב-תיפורים, שעליו תוספות מתרחבות ומשתפלות מהמותניים. הסיומות במכפלה, בשרוולים המתרחבים ובמחשוף, נשארו בכוונה מהשוליים הגולמיים של הבד. התוצאה מרשימה מאוד, וניכרת בה מלאכת המחשבת של היוצרים, ההיפך הגמור מאופנה מהירה, זולה ומרושלת. באינסטגרם של גאפ יש סרטון הסבר על העיצוב, ואהבתי לשמוע בו את ההתייחסות לרשרוש הבד, המזכיר את המיית הגלים. באינסטגרם של ווֹג רואים את שני חלקי הבגד – השמלה הצמודה ותוספות הצד שיוצרות את הצללית הרחבה (לא הצלחתי להבין איך הם מתחברים).
רנדולף חשבה על השתתפות בגאלה של מוזיאון מטרופוליטן עוד לפני שקיבלה הזמנה השנה. היא עיצבה לעצמה שמלה ויזמה צילומים מרשימים כבר לפני שנתיים.
שני סרטי קולנוע השתמשו בשנים האחרונות בג'ינס לעיצוב של ביגוד היסטורי, בגישות שונות. סנדי פאוול נאלצה לעבוד בתקציב מצומצם מאוד על "המועדפת" ובחרה לקנות המוני ג'ינסים יד שנייה ולחתוך אותם לתפירת בגדי המשרתים בסרט, שהמראה הדהוי הלם אותם. ב"מרי מלכת הסקוטים" אלכסנדרה ביירן בחרה להלביש את מרי והפמליה שלה בבגדים מפוארים מבדי ג'ינס (חדשים) בגוונים שונים, ולטעמי התוצאה אנכרוניסטית ופחות מוצלחת.
בפודקאסט "הספרנים" מספרת יערה קידר על ההיסטוריה של הצבע הכחול בלבוש, החל מהאינדיגו שהיה יקר מזהב, דרך מחלצות יוקרה ועד לפטנט של לוי שטראוס שהוליד את חברת ליווי'ס ואת המכנסיים שאותם לובשים כיום בכל קצוות תבל. אני ממליצה בחום להקשיב לראיון המרתק עם ורד ליון-ירושלמי.
כמו שאפשר לשמוע בפודקאסט, ההיסטוריה של הג'ינס התחילה באמצע המאה ה-19, ומעניין לראות למשל את הז'קט והמכנסיים האלה מהאוסף של מוזיאון FIT, שמקורם בסביבות שנת 1850:
הצד האפל של הג'ינס הוא המחיר הסביבתי שלו. תהליך הייצור מזהם וצורך משאבים רבים, החל מגידול הכותנה, דרך הצביעה ועד לתהליכי "יישון" לכאורה שיוצרים קרעים ודהייה (ועוד לא התייחסנו לתנאי העבודה של הפועלים). לאחרונה ראיתי בחנות סלפריג'ס בלונדון מיצג של חברת ליווי'ס שמתחיל להתמודד עם אפשרויות המחזור שלו, בין השאר כחומרי בניין (פרטים בקישור).
אני אוהבת לתפור תיקים מג'ינסים שכבר לא ראויים להילבש, ובכך להאריך את חייו השימושיים של החומר. הכיסים האחוריים נשארים כאלמנט עיצובי ושימושי גם יחד. לפעמים גם החלק התחתון של מכנס יכול להיות כיס.