מרי אנינג נולדה ב-1799 למשפחה קשת יום בעיירת החוף ליים רג'יס בדרום אנגליה, אזור עשיר בממצאים מתקופת היורה. כבר מגיל צעיר היא ליוותה את אביה בסיוריו על החוף למציאת מאובנים, שאותם מכרו לחוקרים ולתיירים סקרנים. היא חייתה בתקופה הג'ורג'יאנית, במקביל למלחמות נפוליאון וג'יין אוסטן. אחרי מותו של האב, מרי המשיכה בחיפושים ובתגליות. לאחר שאחיה מצא גולגולת מיסתורית, מרי חשפה שלד שלם של איכתיוזאורוס, שהוצג בלונדון ועורר שאלות לגבי תולדות כדור הארץ והחיים עליו, עשרות שנים לפני פרסום תורת האבולוציה של דארווין.
מרי, שלמדה בבית הספר מעט יותר מידיעת קרוא וכתוב, למדה באופן עצמאי והפכה להיות חוקרת מובילה ומקור סמכות למדענים אחרים. כאישה, היא לא התקבלה לחברה המלכותית למדעים או לחברה לגיאולוגיה, ורק מאמר אחד שלה פורסם בכתב העת להיסטוריה של הטבע.
הנה לדוגמה מכתב שבו אנינג מתארת במילים וברישום שלד מאובן של פליאוזאורוס:
בשנת 2022 נחנך בליים רג'יס פסל לכבודה של אנינג, שהוקם ביוזמתה של ילדה בת המקום, אבי סווייר. פנסי הרחוב בעיירה מעוצבים בשילוב צורה של אמוניט, המאובן שמרי מחזיקה בידה.
סיפור חייה של אנינג מתואר בספר "יצורים מופלאים" מאת טרייסי שבלייה (תרגום: יסמין קלין), ושימש השראה לסרט "אמונייט" (2020).
אנינג היוותה השראה לדמותה של מינרווה בספר "מה שקרה בדרך לאדינבורו" מאת טסה דר, שיצא לאור בתרגומי בהוצאת ספרים בעלמא.
1 מחשבה על “מרי אנינג, חלוצת הפליאונטולוגיה”
פינגבאק: מה שקרה בדרך לאדינבורו – מה תלבשו למסע בזמן