סדרת טלוויזיה מושקעת, עם אפקטים מדהימים אבל בעיקר דמויות מגוונות ומעניינות, חלקן הגדול נשים בנות שלושים וארבעים שעושות דברים עם מה שיש להן בין האוזניים? כן, בבקשה! זוהי המלצה חמה על "For All Mankind" (אפל טיוי, כולל כתוביות לעברית).
מדובר בהיסטוריה אלטרנטיבית של המרוץ לחלל שבה הסובייטים נחתו ראשונים על הירח, וכתוצאה מכך האמריקאים הגדילו את ההשקעה בתוכנית החלל ושתי המעצמות המשיכו במלוא המרץ את הפיתוחים, כולל הקמת בסיסים על הירח. זאת ועוד, כדי להוכיח עליונות מוסרית האמריקאים מכניסים לתוכנית החלל נשים ושחורים, וראו זה פלא, השמיים לא נופלים.
לסדרה שתי עונות. הראשונה מתחילה באמצע שנות השישים ומגיעה עד שנות השבעים. השנייה נפתחת כעשור אחר כך. השינוי הקטן האחד בהיסטוריה מתפשט באדוות ומחולל שינויים נוספים בעולם, החל מהפוליטיקה (טדי קנדי מכהן כנשיא, אחר כך רייגן נבחר כבר ב-1976), דרך התרבות הפופולרית (ג'ון לנון ניצל מניסיון התנקשות וממשיך להיות אקטיביסט למען השלום) וכמובן בטכנולוגיה (טלפונים סלולריים, שיחות וידאו ומכוניות חשמליות בשלב מוקדם יותר).
אבל העיקר הוא דווקא לא המכונות אלא הדמויות, והיחסים ביניהן. הן מגוונות מבחינת מגדר, מוצא, נטייה מינית, יחס להוֹרוּת, והן לא סטריאוטיפיות. הן אנושיות בהתמודדות עם קשיים ומערכות יחסים. והן מתפתחות יפה. חלק מהדמויות מבוססות על אנשים שהיו קיימים במציאות שלנו, כולל האסטרונאוטים ניל ארמסטרונג וסאלי רייד, למשל.
יוצר הסדרה הוא רונלד ד. מור, שהתחיל את הקריירה שלו ב"מסע בין כוכבים" והמשיך משם לחידוש של "בטלסטאר גלקטיקה" ולהצלחה המרשימה של "זרה". מור הוא תסריטאי במקור שבשנים האחרונות מפיק, אבל מקפיד לכתוב חלק מהפרקים בסדרות שלו, והמגע שלו ניכר. הוא גם גייס לצוות העיצוב את ותיקי מס"ב דניס ומייקל אוקודה.
בעונה השנייה של "למען כל האנושות" יש רפרנסים ישירים ל"מסע בין כוכבים", כולל ציטוט מהפרק "Taste of Armageddon", עם מראה מקום. אני מרגישה שהסדרה מושפעת מהחזון של ג'ין רודנברי, היוצר של "מסע בין כוכבים", וממקמת אותו בעולם קרוב יותר למציאות שלנו.
אם רודנברי מיקם את פדרציית הכוכבים בעתיד רחוק מספיק כדי שהשיוויון יחשב בו מובן מאליו, הסדרה הנוכחית מציבה מולנו מראה ישירה יותר לגישות המוכרות ולא מתכחשת לטבע האדם: גברים לבנים בממסד ובממשל האמריקאי ממעיטים בערכן של נשים שהם נאלצים להכניס למועדון הסגור שלהם ומזלזלים בהן, עד שאין להם בררה אלא להכיר ביכולתן המוכחת. גם בשנות השמונים, אסטרונאוטית גיבורה שמתארחת אצל ג'וני קרסון נשאלת שאלות סטריאוטיפיות ומקטינות; דמויות להט"בית נאלצות להסתיר את זהותן ולהתחתן נישואי-שקר כדי לא להיחשף; שחורים מרגישים שהם בשר תותחים ועלה תאנה.
על גשר האנטרפרייז ישב, בשיא המלחמה הקרה, קצין רוסי. ב"למען כל האנושות" העוינות בין ארצות הברית לברית המועצות מניעה את המהלכים ומאיימת על קיום האנושות. אבל הסדרה מקפידה להראות לנו שהקשר האנושי פנים-אל-פנים הוא התקווה לעתיד. בכל אחת משתי העונות יש דמות של נערה מהגרת שהיא אאוטסיידרית לצוות העיקרי (אחת היספאנית ואחת וייטנאמית), ומאפשרת ראייה קצת אחרת של המיינסטרים החברתי. הן קצת הזכירו לי את ווסלי מ"מסע בין כוכבים – הדור הבא", כולל באנטגוניזם מסוים שהן מעוררות.
אחרי שנשים (וגברים ונשים ממוצאים שונים) קיבלו דריסת רגל על הירח ומסביב לשולחן, אנחנו זוכים לראות גיוון בתפקידים בכירים – מהנדסות, מפקדות, מנהלות, אסטרונאוטיות. הן לא בודדות בשטח אלא משולבות בכל הרמות, ודעתן נשמעת. מוצגות חברויות יפות בין גברים ונשים, אמריקאים ורוסים. קצין בכיר, גבר שבגברים, משנה את דעתו בזכות טיעון של אישה. חברו לנשק מביע רגשות, נשבר ומתגבר. נשים שהתחילו את הסדרה כעקרות בית מסורתיות פורשות כנפיים ומפתחות קריירה. מתחילים לדבר על אישה נשיאה. פתאום כל אלה טבעיים, וזה ממש יפה.
ניתוח של פרק הסיום של העונה השנייה (זהירות, ספויילרים).