נושא: המאה ה-19

אחד המיתוסים העיקשים בהיסטוריה של האופנה הוא הטענה שנשים בתקופת הריג'נסי נהגו להרטיב את שמלותיהן כדי לחשוף את גזרתן באופנה שרווחה אז, עד כדי כך

לרגל חגיגות ה־250 להולדתה של ג'יין אוסטן, מציג סינמטק ירושלים בשיתוף החוג לאנגלית באוניברסיטה העברית תכנית קולנועית הסוקרת את דרכה מן הדף אל המסך, מן

כלי הבינה המלאכותית של גוגל, AI Studio, יודע מה צריך ללבוש למסע בזמן. בהגדרה הבסיסית שלו הוא מזמין להעלות תמונה ומייצר וריאציות שלה לפי הלבוש

סדרה תקופתית חדשה, תוצרת ספרד, קומדיה רומנטית שהגיבורה הראשית שלה היא בת לוויה לצעירות מהחברה הגבוהה בתקופת השידוכים. שמה באנגלית The Lady's Companion ובשפת המקור

סינמטק ירושלים מציין 50 שנה להקמתו עם תערוכה בלעדית המציגה רישומי עיצוב תלבושות מקוריים, סטוריבורד וציורי סצנות של אחד הסרטים האיקוניים בתולדות הקולנוע – "חלף

התמונות המרגשות של החטופות והחטופים השבים אלינו משבי חמאס בעזה הזכירו לי את הציור "צו שחרור" של סר ג'ון אוורט מיליי, המציג סצינה של שחרור

לבגדינו נודעת השפעה עמוקה עלינו, יותר ממה שאנו מעלים בדעתנו. הם עשויים לשנות את התנהגותנו. ילבש אדם סחבות מרופטות — מיד ירכין את ראשו ויחמוק

הוצאות “ספרים בעלמא” ו”אהבות” משלימות את פרויקט תרגום ספריה של ג’יין אוסטן במהדורה מיוחדת של הספר גאווה ודעה קדומה“. התרגום החדש והנהדר של קטיה בנוביץ’

התארחתי בתוכניתו של אורן נהרי בשבת בבוקר ברשת ב', לשיחה על מסע בזמן. אורן כתב כך לפני התוכנית: בתכנית: נדבר על וינסטון צ'רצ'יל, הסמל למנהיגות

יצא לאור בתרגומי בהוצאת ספרים בעלמא "זה קרה בדרך לאדינבורו", רומן רומנטי היסטורי מאת טסה דר (עורכת התרגום: חמוטל לוין). הספר שייך לסדרת "נערה פוגשת