לכבוד יום האישה 2021 התפרסמה באתר מכון דוידסון כתבה מעניינת מאת רמי שלהבת על טכנולוגיות שסייעו לנשים במאבקן לשוויון זכויות. הכתבה מתייחסת, בין השאר לאופניים, מכונת הכביסה, מכונת התפירה ולאמצעים למניעת היריון.
שמחתי לתרום מידיעותיי לכתבה, ובסופו של דבר נכללה בה התייחסות שלי לקרינולינה:
בעיני נשים מודרניות בג'ינס או בטרנינג, הקרינולינה עשויה להיראות ככלוב ממשי, אבל בנות התקופה התייחסו אליה אחרת: "הנשים התאהבו בקרינולינה, ששחררה אותן מהמשקל הכבד והסרבול של השכבות הרבות של חצאיות תחתוניות שלבשו לפניה", מסבירה ענבל שגיב-נקדימון, בעלת האתר "מה תלבשו למסע בזמן?" המוקדש להיסטוריה של האופנה. "לעומת זאת, הגברים התרעמו על המקום הרב שהקרינולינה אפשרה לנשים לתפוס במרחב. קריקטורות מהתקופה מציגות את הגבר המסכן, שנדחק הצידה בין נשים שמשתלטות על החדר או על קרון הרכבת". האם הטכנולוגיה שחררה נשים או כבלה אותן? הכול תלוי בשימוש שעשו בה ובמשמעות החברתית שיוחסה לה.
באמצע המאה ה-19 הצללית האופנתית חייבה נשים ללבוש כמה וכמה חצאיות תחתוניות כדי ליצור את צורת הפעמון הרצויה לחלקה התחתון של השמלה. הקרינולינה סיפקה מבנה שהצליח לנפח את החצאית תוך חסכון במשקל ובנפח הבד. ההתפתחויות הטכנולוגיות בשנות החמישים של המאה איפשרו לייצר אותה מפסי פלדה דקים, מחוברים זה לזה ברצועות בד או חומר אחר, במחיר שווה לכל נפש. בתוך זמן קצר ביותר כולן לבשו קרינולינות, מנסיכות ועד למשרתות.
השגעון החדש הניב שפע של איורים סאטיריים, שהציגו את האופנה החדשה כמסורבלת ואף מסוכנת.
