הסדרה הרומנטית ברידג'רטון הייתה הלהיט הענק של נטפליקס בסוף 2020 – יותר משישים מיליון איש צפו בה בחודש שאחרי עלייתה לשידור בחג המולד, ועוד רבים אחר כך, ותשומת הלב התקשורתית הייתה גדולה. הסדרה מבוססת על ספריה הפופולריים של ג'וליה קווין, שהראשון בהם, "הדוכס ואני" יצא לאור בעברית בהוצאת "אהבות" בתרגומה של דינה עזריאל. כיוון שאני כותבת בדרך כלל בראייה היסטורית חשוב לי להדגיש שמדובר בסדרת פנטזיה, ומרגע שהיא מוגדרת כזאת אין טעם לעשות דיון בדיוק היסטורי של התלבושות, צבע העור של בני האצולה ופשוטי העם, התסרוקות, המאכלים ומנהגי החיזור. אפילו מזג האוויר השמשי, כפי שהוא נראה על המסך, הוא פנטזיה ככל שמדובר באנגליה.
מעצבת התלבושות של ברידג'רטון, אלן מירוז'ניק, עבדה בעבר בסרטים כמו "אינסטינקט בסיסי", "מליפיסנט – אדונית הרשע" ו"האמן הגדול מכולם". חברת ההפקה "שונדלנד" גייסה אותה לפרויקט ברידג'רטון והקצתה לה משאבים להקמת מחלקת תלבושות מפוארת. מירוז'ניק מספרת בראיונות שלא הייתה לה כוונה לשמור על דיוק היסטורי בתלבושות. היא התבססה על הצללית הבסיסית של התקופה, אבל הפליגה רחוק ממנה בכל הנוגע לסוגי הבדים, לצבעים ועוד. מעבר לבגדים גם התכשיטים, התסרוקות והכובעים לא תואמים למקורות ההיסטוריים. יתרה מזאת, רבים מהקטעים המוזיקליים בסדרה הם עיבודים לשירים בני המאה ה-21.
זה סרטון רשמי המספר על עיצוב התלבושות לסדרה:
מלאי התלבושות הכולל של הסדרה הגיע ל-7,500 פריטים, מספר עצום. התלבושות עבור הניצבים יוצרו באופן סידרתי, אבל עבור הדמויות הראשיות נתפרו כל התלבושות בהתאמה אישית. לגבי הדמות הראשית, דפני, מדובר ביותר ממאה תלבושות, שחלקן הגדול בקושי נראו על המסך ליותר מכמה שניות. בעיני בלט במיוחד הניגוד בין הסיפור הזה לסיפורה של הסדרה "זרה", שמעצבת התלבושות שלה, טרי דרסבך, הגיעה לסקוטלנד שבועות מעטים לפני תחילת ההפקה בלי צוות ובלי אף בגד, ונאלצה להכין מלתחה שלמה לדמות הראשית של קלייר, שהשחקנית שלה נבחרה שבועיים בלבד לפני תחילת הצילומים.
במסגרת חוסר הדיוק ההיסטורי בתלבושות יש מקום מרכזי לסוגיית המחוכים, כיוון שאין בה היגיון פנימי. הנשים הצעירות בסדרה לובשות שמלות בגזרת אמפייר, החתוכה מתחת לחזה ואין בה כלל הדגשה של מותניים צרים. משום כך משונה סצינה ממש בתחילת הפרק הראשון, שבה מהודק מחוך של אחת מבנות פת'רינגטון עד כדי קשיי נשימה. בנוסף, על דמותה של דפני מוצגות חבורות על הגב, לכאורה מלבישת מחוך נוקשה והדוק, שוודאי לא היו מופיעות על גופה של בת התקופה שהייתה לובשת כותונת בד מתחת למחוך, כפי שעשו כולן.
לקראת העונה השנייה של הסדרה, שהושקה במרץ 2022, התפרסמו ציטוטים של השחקנית סימון אשלי, שסיפרה שנפגעה פיזית ולא אכלה במחוך ההדוק. עולה התהייה עד כמה גרועות היו התלבושות שסופקו לה, שהרי שמלות אותנטיות בסגנון הריג'נסי האופייני לתקופה חתוכות מתחת לחזה ואינן הדוקות כלל על הצלעות והבטן, והמחוכים בתקופה לא היו נוקשים. היסטוריוניות האופנה הילארי דיווידסון וסרנה דייר כתבו מאמרים מפורטים על הסילוף ההיסטורי של גישת הפאניקה ממחוכים.
המלכה שרלוט (כאן במרכז, בתמונה מאחורי הקלעים) מופיעה בתסרוקות ענק מורכבות ובשמלות בסגנון מארי אנטואנט, כמי שמסרבת להתאים את עצמה לאופנה העדכנית מסביבה. במקורות היסטוריים מסויימים עלתה הטענה שלמלכה האמיתית היו שורשים "מוריים", כלומר שחורים, אבל הדמויות השחורות הרבות בין בני האצולה בסדרת הטלוויזיה הן החלטה עקרונית של חברת ההפקה ולא עובדה היסטורית.
בהמשך ריכזתי כתבות, סרטונים ופודקאסטים העוסקים בברידג'רטון ובעיקר בתלבושות בסדרה:
שיחה עם האנה גרייג, היועצת ההיסטורית של הסדרה (פודקאסט באנגלית).
ראיונות עם מעצבת התלבושות אלן מירוז'ניק:
שרשור טוויטר עם תובנות מעניינות על התלבושות:
זאק פינסנט מסביר לגבי אופנת הגברים בסדרה:
השחקן הראשי רג'ה-ז'אן פייג' מספר על צילום סצינות הסקס באתרים היסטוריים, שבהם יש השגחה אישית על הרהיטים היקרים (סרטון בפייסבוק).
השחקנים עונים לחידון בנושא סלנג היסטורי (סרטון בפייסבוק).
ראיון בכתב עם מעצבת התלבושות של הסדרה.
הסטנדרט הבריטי מדווח על עליה בביקוש למוצרי לבוש בהשראת הסדרה.
1 מחשבה על “ברידג'רטון”
פינגבאק: היה היה פעם? – מה תלבשו למסע בזמן