אני מרכיבה משקפיים מגיל שמונה ויצא לי לחשוב לא מעט איך היו נראים חיי בלעדיהם. מה הייתי עושה אילו לא הייתי יכולה להסתמך על ראייה

מוזמנים לצפות בהרצאתי מכנס אייקון 2024: סדרת הטלוויזיה “שלום, מחר” (אפּל TV) מתרחשת בעולם מוכר-אך-מוזר: אמריקה של שנות החמישים, אבל עם מכוניות מעופפות ויחידות נופש

יצא לאור בתרגומי בהוצאת ספרים בעלמא "זה קרה בדרך לאדינבורו", רומן רומנטי היסטורי מאת טסה דר (עורכת התרגום: חמוטל לוין). הספר שייך לסדרת "נערה פוגשת

הגרלה על ספר! פרטים בסוף הפוסט. סיפורי מסע בזמן אני אוהבת עוד מזמן, ואת סדרת "נוסעי הזמן מאוקספורד" של קוני ויליס הכרתי בשנות התשעים של

מרי אנינג נולדה ב-1799 למשפחה קשת יום בעיירת החוף ליים רג'יס בדרום אנגליה, אזור עשיר בממצאים מתקופת היורה. כבר מגיל צעיר היא ליוותה את אביה

פוסט ארוך ובסופו הגרלה! למיטב זכרוני, הפעם הראשונה שחשבתי על מסע בזמן הייתה בעקבות "בית קטן בערבה". סדרת הטלוויזיה ששודרה בערוץ הטלוויזיה היחיד בשנות השמונים.

עבודות טלאים הן תחום היצירה המקושר במיוחד לנשים, אולי אפילו יותר מתפירה וסריגה. החוקרת האוסטרלית אנט ג'ירו איתרה ותיעדה ז'אנר ספציפי ומיוחד של עבודות טלאים

לקראת העונה השלישית של הסדרה "זרה" התייחסה מעצבת התלבושות טרי דרסבך לאחד הצילומים שהתפרסמו – ובהם קלייר לבושה חולצה לבנה וחצאית תכולה. לכאורה מה שקלייר

התלבושת הראשונה שתפרתי לעצמי בהשראה היסטורית הייתה שמלה בגזרת אמפייר, המתאימה לתקופת הריג'נסי בתחילת המאה ה-19. תפרתי אותה לקראת מפגש תחפושות בנושא "גאווה ודעה קדומה

במוסף "ספרים" של "ישראל היום" פורסם מאמר שלי על אי-דיוקים בסדרות וסרטים תקופתיים. אני מצרפת כאן צילום של הדף, ובקישור אפשר לקרוא את הטקסט במלואו.

לפני עשר שנים התחיל השידור של סדרת הטלוויזיה "זרה", המבוססת על ספרי "נוכרייה" מאת דיאנה גבלדון. נשביתי בקסמה תוך חצי דקה של שיר הפתיחה על

ההיסטוריה של הילדות והילדים בעריכת יעל גובר הוא ספר מרומם נפש ויפהפה, שגרם לי התרגשות של ממש. תמר וייס גבאי כתבה סיפורי חיים של ילדות

בסדרת הטלוויזיה "ההגדה לבית פורסיית*" משנת 2002 גיליתי תלבושות המתייחסות לשני ציורים מפורסמים של ג'ון סינגר סרג'נט. השמלה האדומה עם הסרט הקשור על הזרוע דומה