התלבושת ההיסטורית שלי

**גרסה מעודכנת של הפוסט קיימת כאן**
זאת התלבושת ההיסטורית שהכנתי לי לכבוד כנס אייקון 2018. הדמות שאני "מגלמת" היא מטרוניתה כפרית סקוטית בת המאה ה-18. כששאלו אותי עליה עניתי כך:

יש לנו שטח אדמה עם כמה כרי מרעה ושדות פוריים, וחיות משק. את רוב העבודות הקשות עושים המשרתים והמשרתות שגרים איתנו, אבל אני בהחלט משתתפת בעול בתקופות העומס. אני מפקחת על הנעשה במטבח ויש לי חיבה מיוחדת לאפיה, בעיקר לקראת החגים. אבל בשעות הערב אני יכולה לנוח ולעסוק במלאכות יד כרצוני, למשל לרקום או לתפור את הכובע המהודר שאיתו אלך לכנסיה.
בהתאם לתכונותיה האופייניות, השתמשתי בחסכנות בחומרים שהיו בבית – רק בד המשבצות נקנה חדש. החצאית הכחולה עשויה מסדין ישן, התחתונית מבד אחר שהיה לי, וגם שאר החלקים משאריות.

הכנתי את התלבושת לפי גזרה של חברת מקולז בהשראת התלבושות של סדרת הטלוויזיה אאוטלנדר, אבל עם מידע והנחיות נוספות מתוך הספר של American Duchess, שהוא מדויק יותר היסטורית.

התלבושת כוללת: ריפוד ישבן, חצאית תחתונית, חצאית חיצונית, כיס פנימי, חלק עליון עם לבבית וכובע. מה אין? מחוך – זה עדיין מעבר ליכולותיי. לבשתי כמובן גם כותונת כותנה, שקניתי פעם בחנות של אביזרים בהשראה היסטורית. תפרתי את הרוב במכונת תפירה, פרט למקומות שנאלצתי בלית ברירה לתפור ביד – בעיקר חורי השרוכים בחלק העליון והמכפלה של הכובע.

האביזרים הדרושים מבחינה היסטורית: כובע בד, כיס הנלבש מתחת לחצאית (יש פתחי צד כדי לאפשר גישה אליו), רדיד (fichu). אביזר נוסף שנהניתי להכין איננו מוכר ממקורות היסטוריים, והוא ערכה ניידת לתה, כי זה פשוט הכרחי.

והנה אני בתלבושת המלאה בכנס, בחברת הסופרות המבקרות אלן קושנר (מימיני) ודליה שרמן (משמאלי), שהן חובבות תלבושות היסטוריות בעצמן. צילמה: גילי בר-הלל בדוכן הוצאת עוץ.

תמונות נוספות (צילום: נוראל זאבי):