אני שמחה להציג פוסט אורח של הסופרת דפנה צינדר, שאותה פגשתי בפסטיבל אייקון בתחילת החודש. ספרה של דפנה מסקרן וייחודי, והכריכה שלו יוצאת דופן ונעשתה בשילוב טכניקות ידניות שונות, בניגוד מוחלט לשימוש הנרחב בבינה מלאכותית בספרים אחרים. זכות הדיבור לדפנה:
הספר שלי 'תיירות הזמן לאסונות פרטיים' הוא קובץ סיפורי מדע בדיוני חריף, אפל, נשי וישראלי שיצא לאור בהוצאת 'שתיים' באוגוסט האחרון בעריכתה של קרן לנדסמן הנפלאה. הקובץ מציג מבט ישיר ומרתק למה שצפוי לנו כחברה בעתיד הקרוב. המציאות מוטה בכמה מעלות ובהקצנה באמצעות השימוש בטכנולוגיה היא מעידה יותר על ההווה.
הספר מציג את הגיבורות והגיבורים שעומדים על סף תהום, מתמודדים עם קשיים ו-'אסונות פרטיים' כפי שהם באים לידי ביטוי במערכות היחסים שלהם, בהורות, בילדות ובחברות. מושג העמלנות הנשית משולב בספר מכמה זווית. במובן הצר דרך סיפורים עם מוטיבים של מלאכות יד מסורתיות, רקמה, תפירה וסריגה ודרך המובן הרחב של המושג, עיסוק בעבודת הנשיות השקופות, טיפול ותמיכה פיזית ורגשית בילדים, בהורים מבוגרים וכל מה שקשור לעומס תחזוקת הבית, ניקיון ובישול.
בסיפור 'התופרות' מוצגות נשים מבוגרות שעומלות במתפרה קיבוצית שמתמחה בייצור ותפירה של בדים עשויים פטריות, הבינה המלאכותית מאיימת לגנוב מהן את המיומנויות הידניות והן יוצאות למאבק על מנת להשיב את כבודן. בסיפור 'שרוולי צמר' הסריגה מגיעה כמטאפורה לשזירה וקידוד קוונטי ועיסוק בעולמות המטאפיזיקה בתוך מערכת היחסים של אם מנוחה ובתה במהלך אשפוזה של הבת בבית החולים ובסיפור 'נמלים' הגיבור רוקם את הווית חייו כאסטרונאוט מתבודד ברקמת תך-איקס צבעונית על בד פשתן. דוגמאות להקשר של העבודה שקופה קיימות בסיפור 'עדשות חלום', סיפור על אמא שמתמכרת לחלומות בהזמנה כשהמציאות היומיומית שלה, היעדר ההגשמה העצמית ועול הטיפול בבית והילדים הופכת להיות בלתי נסבלת. בדוגמא נוספת, בסיפור 'שנת מצווה' הילדים נאלצים לקבל החלטות קשות כשאימם ההומנואידית מתחילה להשתבש.
בסיום תהליך הכתיבה והעריכה של הספר היה ברור שכריכת הספר גם היא צריכה להציג את מוטיב עולמות מלאכת היד. הכריכה צוירה על ידי המאיירת שחר מוסקוביץ, הודפסה על בד ונרקמה על ידי הרוקמת אורלי פילדס. היה תהליך מהנה ומרגש מאד לעבוד עם שתיהן.
הדימוי שעל הכריכה מציג אישה בחליפת אסטרונאוט שמעוצבת כשמלה תפורה מבד פטריות, השמלה מזכירה גם סוג של שמלת כלה כשתחרה עדינה מעטרת את שוליה. נדמה שהאישה מיישירה מבט בזווית שבו היא מביטה לכיוון הקוראים, קשה לדעת כי פניה מוסתרים מאחורי זכוכית הקסדה, מתעוררת תחושה חדה שמהדהדת פנימה אל הקוראים. היא עומדת בהטייה קלה, נמצאת באמצע פעולה כלשהי, אנחנו מפריעים לה כשהיא עומדת רקע המגדלים של תל אביב הדיסטופית. ברקע משולבים גם אלמנטים של שושנים ורודות, כתומות ונמלי אש שצועדות בטור, האלמנטים לקוחים מתוך עולמות הספר וגם מוכרים מעולמות הדימויים הנפוצים ברקמה.
הרעיון ליצירת 'כלה אסטרונאוטית' הגיע אלי גם מתוך הרצון ליצור מחווה לחברה טובה שלי שנהרגה בפתאומיות בנסיבות טרגיות ועבורה הקדשתי את הספר. החברה, מעצבת אופנה וטקסטיל במקצועה, עיצבה בין היתר גם שמלות כלה. האסטרונאוטית הרקומה מייצגת את האופן שבו היא נשארת תמיד איתי ומשתלבת בחיי, בין היתר בהשראה שניתנה לי לכתיבת הספר.
המאיירת שחר מוסקוביץ:
את הכריכה איירתי בזמן מינימלי של שבוע עבודה. הייתה לי משימה: להכניס כמה שיותר דימויים מהספר, ושיעבדו בצורה הרמונית יחד, תוך שמירה על טון נשי חזק. כדי לעמוד במשימה אספתי רפרנסים מגוונים, החל מפוסטרים של אלפונסה מוקה בסגנון אר נובו, וכלה בצילומים אורבניים של קו הרקיע של תל אביב. הכל היה צריך להיות מדויק: טקסטורת הפטריה של חליפת החלל; צבע וצורת הנמלים הצועדות בטור; צבעוניות הפרחים בזר שלראש האסטרונאוטית; המבט החודר שלה, שגם ללא עיניים אנחנו מרגישים אותו. בנוסף, האיור היה צריך לשמש בסיס לרקמה, כך שהפירוט היה צריך להיות מוגבל בכל זאת. עבדתי בתוכנה לאיור דיגיטלי באייפד, עבודה בשכבות שאיפשרה לי להוסיף ולהוריד אלמנטים ולבחון את השילוב שלהם בקומפוזיציה.
התוצאה היא איור מוקפד, מסקרן, שמושך את העין ותופס את הצופה לצלול ולקרוא ספר מהפנט, ממש כמו הכריכה.
הרוקמת אורלי פילדס:
עבודת הרקמה נעשתה בטכניקה ייחודית הנקראת "רקמה חופשית במכונת תפירה" (Free motion machine embroidery). בטכניקה זו מכונת התפירה איננה משמשת יותר ככלי תפירה אלא לכלי ציור.
תחילה האיור הודפס על גבי בד כותנה, ובשילוב אינספור חוטי תפירה בגוונים שונים, האיור קיבל מימד נוסף של רקמה. יחד עם טקסטורות בדי תחרה שנבחרו באופן מוקפד לתיאורי הספר, התקבלה תוצאה ייחודית ומסקרנת.
