במוזיאון תל-אביב נפתחה התערוכה "לתפוס רגע חולף: 150 שנה לאימפרסיוניזם", בה מוצגים ציורים ופסלים רבים ואהובים, ביניהם יצירות של רנואר, מונה, מוריזו ודגה.
מוצג שם גם "הנסיכה נורוניהר", של ג'ון סינגר סרג'נט, ציור נוף הררי ובו דמויות נשיות שכובות, עטופות צעיפים ופרחים.
שם הציור והנושא שלו לקוחים מתוך ספר פופולרי מאוד בקרב חוג מכריו של סרג'נט, "ואתק" מאת ויליאם בקפורד (William Beckford, Vathek). הרומן האוריינטליסטי והסנסציוני מגולל את סיפורו של ח'ליף בשם ואתק ומעלליו לרדיפת תשוקות וידע האסורים עליו, וכולל תיאורים של מעשי אלימות רבים. הנסיכה נורוניהר היא בתו היפהפיה של אמיר מוסלמי, והציור שאב אולי השארה מתיאוריה המפורטים, כולל סצינה מוקדמת שבה היא ובנות פמלייתה נהנות מאוויר ההרים. הוא בהחלט לא מתייחס לאירועים קשים שעוברים עליה בהמשך העלילה.
מעניין שלא מצאתי מהדורות של הספר עם הציור הזה על הכריכה, כנראה הוא לא משקף מספיק את העלילה, או לא מושך מספיק את העין לקנייה.
הדמויות והגוונים הזכירו לי ציור מהתערוכה "סרג'נט והאופנה" שראיתי במוזיאון טייט בלונדון, ובו חבורת נשים בצעיפי קשמיר עם עיטורי פייזלי. הצעיפים האלה היו פופולריים מאוד במאה ה-19, וכתבתי עליהם במסגרת הפוסט על הפייזלי והטרטן, אחרי ביקור בסניף הסקוטי של מוזיאון ויקטוריה ואלברט.
ציורי הנוף הללו, הכוללים דמויות שאינן מזוהות בשם, שונים מהדיוקנאות הרשמיים שסרג'נט צייר תמורת תשלום מכובד של כמה אלפי דולרים (סכום שווה ערך לכמאה וחמישים אלף דולר כיום). הם אכן אימפרסיוניסטיים יותר, ויש בהם פחות הקפדה על פרטי הפנים והגוף. בעיני הם מקסימים בזרימה החופשית והעדינה, כמשב אוויר רך.
בהרצאה השבוע נדבר על אופנה וטכניקה בציוריו של סרג'נט, הצטרפו אלינו!
