לפני שנים רבות תירגמתי את הספר "האפיפיורית יוהנה" מאת דונה וולפולק קרוס. הספר אהוב ונקרא עד היום, וכעת אפשר לרכוש אותו גם דיגיטלית, בלי לצאת מהבית.
מצאתי בו קטע רלוונטי לימי הקורונה, שבו יוהנה (המחופשת לכומר צעיר) מונעת התפשטות מגיפה דרך הפחתת מגע גופני בין אנשי הקהילה. שמרו גם אתם על מרחק, לטובת כולנו!
יום אחד, בזמן שיוהנה היטתה את הגביע המשותף לעבר שפתיו של
אחד ממקבלי לחם הקודש, גבר קשיש, היא הבחינה בעיניו הדולפות
ובסומק הכהה והאדמוני בלחייו. היא המשיכה לאשה הבאה בתור, אם
צעירה ורזה שילדתה הקטנה ומתוקת הפנים עדיין בזרועותיה. האשה –
הרימה את הילדה לקבלת הסקרמנט; שפתי ניצת הוורד הזעירות נפתחו
כדי לשתות ממש מן המקום בו היה פיו של הזקן .
יוהנה משכה את הגביע. היא לקחה פיסה מהלחם, הרטיבה אותה ביין
ונתנה אותה לילדה במקום שתשתה. הילדה הביטה בבלבול לעבר אמה,
אשר הנהנה בעידוד; היתה בכך חריגה מהמנהג, אך אין כל ספק שכומר
המנזר יודע מה הוא עושה. יוהנה המשיכה במורד השורה כשהיא מרטיבה
את הלחם ביין, עד שהקהל כולו קיבל את לחם הקודש .
…
"אולי לא רוחות מזיקות גורמות למחלה לא לבדן, בכל אופן. ייתכן –
שהיא מופצת על ידי מגע גופני עם קורבנותיה, או עם חפצים בהם נגעו. " –
הרעיון היה חדש, אך לא מהפכני. העובדה כי מחלות מסוימות
מדבקות היתה ידועה היטב; זו היתה, אחרי הכל, הסיבה לכך שמצורעים
הופרדו בקפדנות מהחברה. לא היה גם כל ערעור על כך שהמחלה
התפשטה לעתים קרובות במשקי בית שלמים, וחיסלה בני משפחה בתוך
ימים, אפילו שעות. אך הסיבה לתופעה זו לא היתה ברורה .
"מופצת באמצעות מגע גופני? באיזה אופן? "
"איני יודע," הודתה יוהנה. "אך היום, כאשר ראיתי את האיש החולה,
ואת הכיבים הפתוחים סביב פיו, חשתי " היא השתתקה בתסכול. "איני –
יכול להסביר, אבי, בכל אופן לא עדיין. אך עד שאדע יותר, הייתי רוצה
להימנע מהעברת הכוס המשותפת ולטבול במקום זאת את הלחם ביין."
