כשהלכתי לאחרונה לצילומי תדמית אצל ליה יפה היא ביקשה שאביא בגדים שאני מרגישה איתם בנוח, הכי "אני". היה לי ברור כמעט מהרגע הראשון שאחד מהם יהיה הווסט השחור עם רקמת הכסף. כשאני לובשת אותו אני מרגישה הדורה בדיוק במידה הנכונה. הוא מחמיא ואורז את הגוף, אבל לא מגביל את התנועה. אני יכולה ללבוש מתחתיו גופיה, חולצה קצרה או ארוכה, וכך להתאים את עצמי למזג האוויר. הוא נראה טוב עם מכנסיים וגם עם חצאית.
במשך השנים לבשתי אותו כמה וכמה פעמים כדי לתת הרצאות. אני חושבת שהוא עושה רושם נכון כשאני מרצה על ההיסטוריה של האופנה בדיוק כיוון שהוא לא אופנתי, אלא על-זמני. החמיא לי במיוחד כשקיבלתי עליו מחמאות אחרי הרצאה ב"שנקר", ולקחתי אותו גם להרצאה על עיצוב התלבושות של "זרה" שנתתי בגלזגו.
כמו הרבה בגדים שאני תופרת, הווסט עשוי מבד שקניתי בלי ייעוד מסוים, אלא פשוט כי מצא חן בעיני. הוא שכב בארון וחיכה להשראה, שהגיעה כשראיתי את גזרת הנייר משנות השבעים, שנמכרה כפריט וינטאג'. מאז כבר תפרתי לפי אותה גזרה שתי אפודות בית רכות, ואפילו שכפלתי אותה בהקטנה ותפרתי העתק של הבגד לבת שלי.
אני מודה לד"ר טלי סטולובי, המובילה את שיטת "סטיילינג תרפי", שעזרה לי לנסח את המחשבות שלי על הבגד הזה ואחרים. אפשר לראות שיחת וידאו שלי איתה כאן.
נדמה לי שהווסט מזכיר מבחינות מסוימות את המותנייה הזאת מן המאה ה-18, שעליה כתבתי בפוסט קודם.
וזאת אחת התמונות היפות מהצילומים אצל ליה:
