סרט חדש, פנטזיה רומנטית שנונה בשם "Wicker" (קש), משגע את כולם ובעיקר כולן עם טריילר שגרף מיליוני צפיות תוך ימים, וגייס אפילו את איקאה לרכוב על הגל: הם העלו פרסומות הומוריסטיות של מוצרי קש עם הכותרת "חומר טוב לבעל".
אוליביה קולמן היא מוכרת דגים מכוערת ומנודה בכפר בוצי. היא מזמינה אצל קולע הסלים המקומי בעל עשוי מקש, שנוצר בדמותו של אלכסנדר סקארסגארד. היצור המלאכותי מתגלה כבעל אידיאלי, והקנאה אוחזת בכל שאר תושבי הכפר.
הסרט מבוסס על סיפור קצר משנת 2008 בשם "The Wicker Husband" (בעל מקש) מאת אורסולה וילס-ג'ונס, סופרת מבריסטול שאוהבת אגדות עם וסיפורי רפאים. היא קיבלה השראה כשיצאה לטיול ביער ונתקלה בבובות קלועות בין העצים. נראה שהעלילה זהה בקווים הכלליים, אבל הסרט משווק כמשל קומי נועז על מין, נישואים ומוסכמות חברתיות, ואילו הסיפור המקורי כתוב בטון של מעשייה עממית. אגב, למרות הדמיון בשם והנושא הפנטסטי, הכותבת לא קשורה לסופרת דיאנה ווין-ג'ונס, שאת כמה מספריה תרגמתי, ואחותה נקראת אורסולה.
לפני הסרט היה עיבוד של הסיפור למחזמר, שירד מהבמות תוך זמן קצר בגלל הקורונה. הביקורת ב"גרדיאן" התלהבה בעיקר מהצד החזותי שלו: הבעל היה בובה בגובה מטר ושמונים, עם פרחים שצצו מתוך חלקיה הקלועים. שלושה בובנאים הפעילו אותו ודיברו במקומו, ויצרו דמות ששילבה סרבול ילדותי ומסירות רומנטית. לצידו הופיעו גם בעלי חיים עשויים נצרים, ושחקנים חיים.
אחרי קריאה של הסיפור וצפייה בטריילר (עדיף בגרסה הבריטית, היא נחמדה ומלאה יותר מהאמריקאית), ברורה ההתלהבות, שהרי דמותו של הבעל עונה לכל הקריטריונים של בן הזוג האידיאלי ברומן רומנטי: הוא מאוהב באשתו ממבט ראשון (אולי עוד לפני, שהרי הוא יודע שנוצר למענה), הוא עושה תיקונים ועבודות בית מיוזמתו, בלי שהיא מבקשת ממנו, והיא לא צריכה לבשל או לנקות אחריו. אין פלא שנשות הכפר מסוחררות והגברים מרוגזים שהוא הורס להם הכול. מעלותיו הפיזיות של סקארסגארד הן רק הבונוס, אצל בעל ששובר את המיטה ומתקן אותה באותו מרץ כמעט.
סקארסגארד לא נרתע מתפקידים ייחודיים עד משונים. למשל בשנה שעברה, כ"רובורצח" של אפל טי-וי, עיבוד לסדרת הספרים של מרתה ולס, בתפקיד רובוט אבטחה חמוש שפרץ את מנגנון הפיקוד שלו ורוצה בעיקר שיעזבו אותו לנפשו ויתנו לו לצפות בסדרות טלוויזיה טראשיות. גם שם הוא אאוטסיידר מלאכותי שלכאורה לא מבין מה בני האדם רוצים, אבל למעשה יש לו לב זהב ויכולת עילאית לטפל במי שאוהב אותו, אפילו במחיר כבד לעצמו. אה, כן, והוא גם לובש חליפת שריון נוקשה, רק ששם היא עשויה פלסטיק ומתכת ולא קש.
אלכס יוסטון פישר ואלינור ווילסון ביימו וכתבו ביחד, וזה סרטם השני. קולמן היא לא רק הכוכבת אלא גם מפיקה, ומבריקה בתפקיד ייחודי שלא בטוח שהייתה מקבלת מחברת הפקה סטנדרטית. מעצב ההפקה הוא רנאטו צ'ה, שהבריק עם "מסכנים שכאלה". את התלבושות עיצבו ההונגרים טוט אנדראש דניאל ואטילה גודנה-יוהאס, שיצרו מראה גנרי למדי של "היה היה פעם" בגווני אדמה בעיקר. הצילומים התקיימו בבודפשט בשנה שעברה, והסרט יעלה לאקרנים באוקטובר הקרוב.
אליזבת דביקי, שהייתה הנסיכה דיאנה בסדרה "הכתר", היא אשת החייט. שמחתי לראות גם את אלה ברוקולרי, שהייתה מרי, האחות הנשכחת מ"גאווה ודעה קדומה", בסדרה "האחות האחרת לבית בנט" (פרקים חדשים צפויים בעונת חג המולד הקרובה). ריצ'רד אי. גרנט, שהיה שם מר בנט, מגלם בסרט רופא כפרי כושל באקסצנטריות בריטית אופיינית. פיטר דינקלג', שהיה טיריון לאניסטר ב"משחקי הכס", מגלם את קולע הנצרים שיוצר את איש הקש. כיוון שבסיפור מתברר שהוא בורא את פינוקיו שלו בדמותו, הפרש הגבהים האדיר בין השחקנים הזכיר לי דווקא את הסרט "תאומים", עם ארנולד שוורצנגר הענק ודני דה-ויטו הקצרצר. אגב פינוקיו (ואני בטוחה שהבדיחה כבר עלתה איפשהו באינטרנט, אבל לא ראיתי אותה בעצמי), וכמו שכבר העיד על עצמו האנדרואיד דאטה ב"מסע בין כוכבים", הבעל העשוי קש הוא fully functional, ויש דיונים נרחבים במידת הקשיחות ויכולת ההתפשטות של חומריו האפלים. בכל אופן, הוא בהחלט לא גולם.
איש מקש, הכיצד?
יוצרי הסרט החליטו בשלב מוקדם שהם לא רוצים לעבוד עם דמות ראשית ממוחשבת ולכן נעשה שימוש מועט בלבד באפקטים דיגיטליים. כיוון שהמוקד של הסיפור הוא קשר פיזי קרוב בין אישה לבין יצור קלוע, הוא היה חייב לתפוס נפח אמיתי בחדר, לקלוט ולהחזיר אור אמיתי ולהיות באותו מישור מיקוד עם בת זוגו החיה, ולא להיות תוספת מאוחרת של CGI.
הם פנו לווטה וורקשופ (Wētā Workshop) בוולינגטון, חברת אפקטים שעבדה גם על "שר הטבעות", "קינג קונג" ו"אווטאר", בהובלת ג'ו דנקלי ושרה רובאנו. הבעיה המרכזית נבעה מתוך טבעה של מלאכת היד: קליעת נצרים קלאסית, שבה סיבים ישרים נשזרים זה בזה, יוצרת רק משטחים מסוימים. אפשר לקלוע גליל, אי אפשר לקלוע כדור. במקומות שבהם הגוף מתעגל – כתף, ברך, לחי וכן הלאה – סידור של סיבים ישרים יתקבל בלי עיוות.
הפתרון היה חליפה בשלוש שכבות. שכבת בסיס מודפסת בתלת ממד, יצוקה למידות גופו של סקארסגארד, יצרה את הקימורים המורכבים. מעליה נקלעו נצרים אמיתיים בעבודת יד, יחד עם פרוסתטיקה מותאמת לפנים. תוספת אפקטים דיגיטלית עדינה יוצרת את האשליה שהגוף חלול, ושמבעד לחריצים נראה כל מה שנמצא מאחורי איש הקש. סקארסגארד סיפר שהתבקש להעצים את הבעות הפנים כדי שאפשר יהיה לראות אותן מבעד לשכבות הכיסוי.
לסיום, נזכרתי ביצירות קלועות שהיו ב"אאוטלנדר". בעונה הרביעית של "זרה" נשרף אייל ענק עשוי ענפי ערבה, ובעונה החמישית היה הצלב הבוער, שעל שמו נקרא הספר החמישי בסדרת "נוכרייה" מאת דיאנה גבלדון. את שניהם יצר האמן המוכר (למי שמכירים יוצרים בחומרים טבעיים) טרבור ליט, שהוא גם דודו של סם היואן, כוכב הסדרה.
