הפרק האחרון אי פעם בסדרה "זרה" שודר, והיה כמובן דרמטי מאוד. אני רוצה לדבר דווקא על מה שקרה אחרי שהוא הסתיים. בסוף הכותרות, אחרי שקופית תודה למעריצים הנאמנים, נוספה סצינה קצרה ומרגשת שהחזירה את הסיפור לידיה של הסופרת דיאנה גבלדון, המכונה Herself, שבלעדיה לא היה קיים העולם המופלא של "נוכרייה". תשומת הלב המדוקדקת לפרטים דחסה לכמה עשרות שניות התייחסויות רבות להיסטוריה של סדרת הטלוויזיה.
דיאנה יושבת בחנות המקומית שלה באריזונה – The Poisoned Pen. היא חותמת על ספרה הראשון, במהדורה הראשונה שלו בכריכה קשה, שיצאה לאור ב-1991. גם הנוכחים בחנות לבושים ומסורקים בהתאם לשנות התשעים של המאה העשרים. גבלדון עצמה נראית, אם לא בגיל שבו הייתה אז, דומה מאוד לתמונותיה מתחילת האלף הנוכחי. דיאנה עונדת שתי טבעות, כמו קלייר – האחת כסופה והשנייה זהובה. היא לבושה חולצה כחולה באחד מהגוונים החזקים שהיא אוהבת, ובדומה לתצלום מגזיני מוכר שלה שהתפרסם בתחילת ימי הצילומים של סדרת הטלוויזיה.
מאחורי דיאנה ניצב האגרטל הכחול מהפרק הראשון עם פרחי זיכריני – קלייר סיפרה לג'יימי בפרק האחרון איך הסתכלה על האגרטל הזה בחלון הראווה, יום לפני שהלכה אל האבנים העומדות לקטוף פרחי זיכריני, ומשם נסעה בזמן אליו.
בחנות יש חפצים שונים מהסדרה: המטוס שבו שיחק רוג'ר הילד, השלט מבית ההארחה שפרנק וקלייר שהו בו בפרק הראשון, הקופסה שבה השאירו קלייר וג'יימי מכתבים לבריאנה ורוג'ר שקיבלו אותם במאה העשרים וגם שעון חול ואולי אפילו גוש ענבר מלוטש. נדמה לי שבחלק האחורי של החנות יש ציור או תיאטרון בובות שמציגים סצינה מהעונה השנייה של הנסיך צ'רלי ומפקדי הצבא שלו, ביניהם ג'יימי.
את סצינת הסיום ביימה כוכבת הסדרה, קטרינה באלף, שהייתה במאית של אחד הפרקים בעונה האחרונה. היא סיפרה כמה מצחיק היה לראות את בעלי התפקידים השונים מבינים סוף סוף כמה קשה להיות שחקנים מול המצלמות.
כל הנוכחים בחנות בסצינה הזאת הם אנשי צוות שעבדו על הסדרה במשך שמונה עונות ויותר משתים-עשרה שנים. ביניהם המפיקה מריל דיוויס, המפיק-תסריטאי מאט רוברטס, הכותבת טוני גרפיה. כריכות הספרים על המדפים עוצבו במיוחד, כל אחד מוקדש לאיש או אשת צוות ולתחום ההתמחות שלהם. כך למשל המלחין בר מקרירי קיבל ספר על שירי עם מסורתיים ומדריכת הדיאלקט קרול אן קרופורד קיבלה ספר על ביטויים עממיים בסקוטלנד.
עורכת התסריט מרגרט גרהאם מגלמת קונה שמבקשת מהסופרת להקדיש את הספר לקארן. זאת מחווה לקארן הנרי, המשמשת מזה עשרים שנה "רועת דבורים ראשית" ואחראית על ניהול פורום לספריה של גבלדון, וידועה כבקיאה בכל פרטי-הפרטים של כתביה.
הקונה שואלת את גלבדון על יומן העור הכרוך שנמצא לצדה על השולחן, ונענית שהוא "מקור השראה קטן". בפרק הלפני-אחרון של הסדרה, שאת התסריט שלו כתבה גבלדון בעצמה, ראינו את קלייר כותבת ביומן הזה את שורות הפתיחה של הספר "נוכרייה".
שמו של הפרק האחרון לקוח מהמשפט הסוגר את הספר הראשון, ומעיד על התחלה חדשה. “And the world was all around us, new with possibility.” מה שדיאנה גבלדון אומרת לנו הוא שסדרת הטלוויזיה הסתיימה, אבל העולם שבראה ממשיך הלאה. שהרי היא עדיין כותבת את הספר הבא, העשירי במספר, זה שבו הבטיחה לפני שנים שיגיע הסוף לסיפור. ולמעשה, כפי שראינו בפרק האחרון, אפשר פשוט לחזור להתחלה ולחוות הכל מחדש.
אגב, זאת לא הפעם הראשונה שדיאנה גבלדון מופיעה בתוך הסדרת הטלוויזיה. היה לה תפקיד אורח באחד הפרקים בעונה הראשונה, כאורחת בטירת ליאוך, בלבוש מלא של המאה ה-18.
